0

דוד בן-גוריון – על קדמות העברים בארץ / מאת מתיה קם

Posted by admin on 17/01/2020 in כללי, מאמרי דיעה, מאמרי מתיה קם |

דוד בן-גוריון – על קדמות העברים בארץ[1] "בארץ ישראל קם  העם היהודי" – כך לשון ההצהרה הפותחת את מגילת העצמאות, כפי שניסח אותה דוד בן-גוריון. [2] הצהרה זו עוררה תגובות ספקניות ואף מערערות, שהרי לפי התפיסה המסורתית (המעוגנת במקרא), בני ישראל היו לעם בְּמִצְרַיִם (שמות א 9) ועברו את גיבושם כאומה במדבר, במעמד הר סיני […]

0

דוד בן-גוריון: על כורש מלך פרס[1] / מתיה קם

Posted by admin on 03/12/2019 in כללי, מאמרי דיעה, מאמרי מתיה קם |

פתיחה נראה שאין צורך בסקר של מכון מחקר כדי לקבוע, שהמילה הראשונה הפותחת את התנ"ך (ואת התורה) מוכרת וידועה, ואפשר להוסיף, שהפסוק הראשון ידוע אף הוא, ורבים לא יתקשו להשלימו גם אם אינם זוכרים את כולו על-פה. אבל כמה מאתנו יודעים, מהי המילה המסיימת את התנ"ך? ומי מכיר את הפסוק החותם את ספר הספרים? נראה […]

0

דוד בן-גוריון: "התנ"ך זורח באור עצמו"/ מתיה קם

Posted by admin on 28/11/2019 in כללי, מאמרי דיעה, מאמרי מתיה קם |

"התנ"ך זורח באור עצמו" – זו הכותרת למכתב ארוך שכתב דוד בן-גוריון בתגובה למאמר של "חבר ותיק", יצחק דמיאל-שוויגר,[1] על התנ"ך. לדברי בן-גוריון ייחס לו דמיאל-שוויגר עמדה לא מדויקת על "ייחוד-ערכו של ספר התנ"ך" – "חצי- אמת", "דברים שלא עלו על לבי", כהגדרתו של בן-גוריון. לפיכך החליט להעמיד דברים על דיוקם ולהציג את תפיסתו במכתב […]

0

דוד בן-גוריון – התנ"ך, העם והארץ[1] / מתיה קם

Posted by admin on 25/11/2019 in כללי, מאמרי דיעה, מאמרי מתיה קם |

  דוד בן-גוריון, איש החזון והרוח, אוהב התנ"ך, העם והארץ (התמונה באדיבות ויקיפדיה, צילם:פריץ כהן) ייחודו של התנ"ך "מאז באתי לארץ עוצבתי בעיקר מהתנ"ך, שרק פה, בארץ, החילותי להבין אותו בכל עומקו, והושפעתי ממנו יותר מכל ספר וספרות אחרים – יהודיים ולא יהודיים."[2] כך העיד דוד בן-גוריון על הזיקה הייחודית והעמוקה שנוצרה בינו ובין התנ"ך […]

0

דוד בן-גוריון: שכם המקראית – "עיר יהודית. עברית, ישראלית" [1] / מתיה קם

Posted by admin on 24/11/2019 in כללי, מאמרי דיעה, מאמרי מתיה קם |

הר גריזים (משמאל) והר עיבל (מימין) (התמונה: באדיבות: ויקיפדיה, צילם: יאיר דב) מה הייתה שכם בתקופת המקרא ומה היה מעמדה? לדברי דוד בן-גוריון, הייתה זו "עיר יהודית. עברית, ישראלית" ומרכז רוחני של העם העברי.[2] את השערתו עיגן בן-גוריון בכתוב – בעצם אזכורה של העיר בתנ"ך "הרבה פעמים"[3] כמו גם בתפקידה כזירת אירועים חשובים ואף מכוננים […]

0

דוד בן-גוריון: על אבי האומה העברית [1] / סיכמה וליקטה מתיה קם

Posted by admin on 24/10/2019 in כללי, מאמרי דיעה, מאמרי מתיה קם |

דמותו של אברהם, אבי האומה, אבי המאמינים ואוהב האלוהים, הייתה נושא הרצאתו של דוד בן-גוריון בשנת העשור לכנסי התנ"ך.[2] בדבריו הדגיש כי "טבעי הדבר, שבישראל עצמאית מרגיש עצמו יהודי צעיר יותר קרוב – מבחינה יהודית – לתקופת המקרא מאשר לעיירה בגולה", ועמד על המתח שבין המדינה לתפוצות בהקשר לספרי המקרא בכלל, ולקורותיו של אבי האומה בפרט. […]

0

דוד בן-גוריון: על ספר דברים [1] / מתיה קם

Posted by admin on 04/10/2019 in כללי, מאמרי דיעה, מאמרי מתיה קם |

פתיחה / סִפְרוּת התורה וסִפְרֵי התורה / ייחודו של ספר דברים / עם  סגולה  – האומנם?  ספר דברים הוא כידוע הספר החמישי והאחרון של ספרי התורה. בו עצמו הוא נקרא בשם "מִשְׁנֵה תורה" (יז 18)[2] […] כי רובו של הספר הוא מעין חזרה על רבים מהסיפורים והחוקים שנאמרו בספרי שמות, ויקרא, במדבר – לפעמים חזרה […]

0

דוד בן-גוריון על ספר יונה / מתיה קם

Posted by admin on 27/09/2019 @ 20:44
in כללי, מאמרי דיעה, מאמרי מתיה קם |

ספר יונה הוא ההפטרה שנוהגים לקרוא בבית הכנסת בעיצומו של יום הכיפורים, לפני תפילת מנחה.[1]
ספר יונה מציג את רחמי ה' על כל נברא – אדם ובהמה כאחד – ולפיכך משמש ביטוי נאמן לאופיים המיוחד של הימים הנוראים: שלא כמו החגים האחרים, אין הימים הנוראים מוֹעֲדִים לאומיים אלא ימי דין קבועים לאדם ולעולם – לכל בָּאֵי עולם וגם למדינות.[2] יש בהם היבט כלל-אנושי ואוניברסלי לצד היבט פַּרְטִיקוּלָרִי ובין-אישי. ויש בהם התייצבות של הפרט ושל הציבור – כמעשה אנשי נִינְוֵה ויונה במעי הדג – בתפילה ובתשובה, בציפייה לחסד ולרחמים ולמחילה.

וכך כתב דוד בן-גוריון על ספר יונה ועל צלם אלוהים שבאדם, בכל אדם:
ספר שלם בתנ"ך, יונה, מוקדש לרעיון, שרחמי ה' נתונים במידה שווה לכל העמים, לעמים האליליים כמו לעם ישראל. כאשר הנביא מתרעם על אלוהיו, למה חנן [את] [3] העיר נִינְוֵה, אמר לו אלוהים:
"אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד.וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם,אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה?!" (יונה ד 10 – 11)
[…]
אדיקות העם היהודי בעליונות הרוח הייתה קשורה באמונתו ביקר האדם. האדם […] נברא בצלם אלוהים. לא ייתכן ביטוי יותר עמוק, נעלה ונוקב לגדלותו, לערכו וליקרו של האדם מביטוי זה. מושג האלוהים ביהדות מסמל תכלית הטוב, היופי, הצדק והאמת. וחיי אדם בעיני העם היהודי היו יקרים וקדושים. בני אדם שנבראו בצלם אלוהים הם שווי-זכויות […] הצֶלֶם מחייב. ואין פלא שחכמי עם זה העמידו [את] התורה על כלל אחד גדול: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". אהבה לָרֵעַ אינה חלה על האזרח היהודי בלבד: "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא יט 34). כבר בתקופה קדומה שלטה ביהדות תפיסה אוניברסלית, כל-אנושית, והדי תפיסה זו מגיעים אלינו מתפילת שלמה המלך בחנוכת בית המקדש. לאחר שהמלך התפלל על עמו, הוסיף תפילה כל-אנושית: "וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ… וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי" (מלכים א, ח 41 – 43)".

(התמונה: באדיבות ויקיפדיה, עיצב: עיצב ז'אן דוד)

הערות שוליים:

* דוד בן-גוריון, ייחוד וייעוד, בתוך: נצח ישראל, הוצאת עיינות, תשכ"ד – 1964, עמ' 27 – 28. "מתוך הרצאה על חינוך הצבא והעם לפני הפיקוד הגבוה של צבא-הגנה-לישראל", שנות ה-50 של המאה העשרים (כנראה).

  1. מִנְחָה = שי, מתנה – וכן: קרבן מן הצומח שנהגו להקריב בבית המקדש. תפילת מִנְחָה נקראת על שם מנחת התמיד, שנהגו להקריב בבית המקדש כל יום בין הערביים. תפילת מנחה נקבעה לאמצע היום, לפרק הזמן הנקרא "בין הערביים", שבו השמש מתחילה לנטות כלפי מערב.
  2. וכך נאמר בתפילת "וּנְתַנֶה תוֹקֶף" שנוהגים לומר בבית הכנסת בימים הנוראים: "וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת. וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת. וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא. וְחוֹתַם יַד כָּל אָדָם בּוֹ […] וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ […] בְּראשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן. וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן. כַּמָּה יַעַבְרוּן. וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן. מִי יִחְיֶה. וּמִי יָמוּת. מִי בְקִצּוֹ. וּמִי לֹא בְקִצּוֹ. מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ. מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה. מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא. מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה […]". ובתפילת מוסף של ראש השנה נאמר: "וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר אֵיזוֹ לַחֶרֶב, וְאֵיזוֹ לַשָּׁלוֹם, אֵיזוֹ לָרָעָב, וְאֵיזוֹ לַשּׂבַע, וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ לְהַזְכִּירָם לַחַיִּים וְלַמָּוֶת […]".
  3. דוד בן-גוריון המעיט מאוד להשתמש במילית "את", מכיוון שלדעתו "היא לפעמים הכרחית, ולרוב – מיותרת" (מכתב תשובה לעמוס פריש, תלמיד בן 14, בתוך: זהבה אוסטפלד, עריכה, הזקן והעם – מבחר אגרות אישיות של דוד בן-גוריון, ההוצאה לאור של משרד הביטחון, תשמ"ח – 1988, עמ' 231).

(C) כל הזכויות שמורות למתיה קם

0

דוד בן-גוריון: עם סגולה ייעוד וגאולה / מתיה קם

Posted by admin on 26/09/2019 in כללי, מאמרי דיעה, מאמרי מתיה קם |

"שני מוטיבים מרכזיים שהם אחד עוברים כחוט השני בכל ההיסטוריה ובכל הספרות שלנו: מוטיב הגאולה ומוטיב עם־סגולה, תקוות עתיד לאומית וייעוד אנושי אוניברסאלי", קבע דוד בן־גוריון. לחזון הגאולה היה תמיד "תוכן־מִשְנֶה" וייעוד כפול: "להיות שוב עם חורין במולדת היעודה ולהיות באותו זמן עם סגולה, המייסד עיר הצדק ובונה ציון במשפט". שני מוטיבים אלו "כשהם צמודים […]

0

ביקור בכפר ערב-א-שבלי לאחר החיפוש/מ. טננבוים 3/7/1952

  Recommend on Facebook Share on google plus Tweet about it Subscribe to the comments on this post Print for later Tell a friend

Copyright © 2012-2024 seo-tochen סאו-תוכן All rights reserved.
This site is using the Desk Mess Mirrored theme, v2.5, from BuyNowShop.com.