About admin

Posts by admin:

0

דוד בן-גוריון – על קדמות העברים בארץ / מאת מתיה קם

Posted by admin on 17/01/2020 in כללי, מאמרי דיעה, מאמרי מתיה קם |

דוד בן-גוריון – על קדמות העברים בארץ[1]

"בארץ ישראל קם  העם היהודי" – כך לשון ההצהרה הפותחת את מגילת העצמאות, כפי שניסח אותה דוד בן-גוריון. [2] הצהרה זו עוררה תגובות ספקניות ואף מערערות, שהרי לפי התפיסה המסורתית (המעוגנת במקרא), בני ישראל היו לעם בְּמִצְרַיִם (שמות א 9) ועברו את גיבושם כאומה במדבר, במעמד הר סיני – ולא בארץ ישראל. לא כך סבר בן-גוריון. ההיסטוריה הקדומה של עם ישראל בארצו הייתה אחת הסוגיות המקראיות שהעסיקו אותו, שכן הוא ראה בתנ"ך את ספר הספרים של העם היהודי – את "מקור-המקורות של היהדות, תפארת מורשתה ותוחלת עתידה", וביקש למצוא בו גם את הקשר הקדום בין ישראל (כעם) לבין ארצו כבר בתקופה שקדמה ליציאת מצרים. בן-גוריון בדק סוגיה זו כ"קורא תנ"ך פשוט" – ולא כחוקר, ועשה זאת "בצניעות ובזהירות", תוך חיפוש "פתרונות לתופעות אחדות עיקריות בקדמוניוּת ישראל בארצו".[3] 

נושא זה של קַדְמוּת העברים בארץ – ובמילים אחרות: "קַדְמוּת [עַם] ישראל בארצו" – היה גם סלע מחלוקת בינו ובין פרופ' יחזקאל קויפמן. בן-גוריון טרח להבהיר כי טיעוניו והנמקותיו אינם מסתמכים על חוקרי מקרא כלשהם, "אלא על התנ"ך עצמו, ורק עליו". ומכיוון "שסיפורי התנ"ך כמעט שעוברים בשתיקה על היות עַם עברי בארץ לפני יציאת מצרים" – נקודת המוצא הייתה גם נקודת התורפה, וההסתמכות הבלעדית על הכתוב הייתה גם מקור לסְפֵקוֹת. לפיכך הגדיר בן-גוריון את טיעוניו על קדמות ישראל בארצו "השערה בלבד", אם כי השערה מתקבלת על הדעת, וציין כי קל להקשות על הרְאָיוֹת שהוא מציג ואף להפריכן.[4]

אחד מנושאי המחלוקת בין פרופ' קויפמן לבן-גוריון היה, כאמור, קדמות עם ישראל בארצו.[5]  לשיטתו של קויפמן, לא נזכרים העברים בספר בראשית, "ודאי לא עַם אחד". אמנם ברשימות היחס. בספר בראשית[6] נזכרים עמים רבים "המתייחסים לקבוצת העמים שהם בני עֵבֶר" – אך "אף אחד מהם לא נקרא עַם עברי". זאת ועוד: אם אכן היה עַם עברי קדום, "מדוע אין הכתוב מזכיר את העם העברי הזה?". לטענתו של פרופ' קויפמן, "היה עם ישראל" – אך הוא לא נקרא "העם העברי".[7] יתר על כן: "השם עברי אינו נזכר לפני [היות] עם ישראל". קויפמן טען בנחרצות כי "לא היה כאן עַם עברי לא לפני אברהם, לא אחרי אברהם. רק דורות אחדים אחרי-כן קם עַם צעיר ביותר, עם ישראל, הנקרא עם עברי". לחיזוק טענתו הזכיר קויפמן את המסורת, כפי שנקבעה בתודעת הדורות, ולפיה עם ישראל נתהווה "רק לאחר שירדו מצרימה".[8]

לא כך סבר דוד בן-גוריון, שהאמין בקיומו הקדום של עם עברי בארצו: "מימי אברהם – לפי התנ"ך – מתחילה ההיסטוריה שלנו, והוא (=אברהם) עברי." השֵׁם "עברי" – להבדיל מן השֵׁם "עֵבֶר" – התחיל רק באברהם העברי:[9] "הוא לא נזכר לפני אברהם העברי. וזה רק במקום שהעניין מתייחס לעם היהודי, שהאמין באל אחד". לפי השערתו של בן-גוריון, היו בארץ מאמינים באל עליון עוד לפני הגעתו של אברהם, והימצאותם כאן היא שמשכה את אברהם לארץ כנען.[10]

"התנ"ך אינו מספר על תחילת עם ישראל" אלא "מתחיל רק מאברהם", שממנו ובו החלה ההיסטוריה של עמנו. מן הכתוב בספרי התנ"ך הסיק בן-גוריון כי לעמנו היו "שלושה שמות בשלוש תקופות. קודם עברים, אחר-כך ישראלים, ולבסוף יהודים".[11] העם העברי לא נקרא "עם ישראל" לפני יעקב, מן הטעם הפשוט שהשם ישראל ניתן רק ליעקב, ורק לאחר מאבקו עם המלאך (בראשית לב 29). "עם ישראל היה רק אחרי יעקב. לפני יעקב היו עברים […] רק נכדו [של אברהם] נקרא בשם ישראל, ואחריו יכולים להיות ישראלים".[12] יתר על כן: לתפיסתו של בן-גוריון, גם לאחר ירידת יעקב ובניו למצרים המשיך העם העברי להתקיים בארץ, שכן לא כל העברים מצאצאי אברהם ירדו בירידה זו, אלא רק משפחה אחת "גדולה ומיוחסת" – בני יעקב, "העילית של העם העברי".[13] שהרי אם כל העם היה נולד במצרים, "איך דיברו עברית?" לפי בן-גוריון, לא ייתכן שעַם שנולד כולו בארץ זרה וחי בה במשך דורות "שמר על לשונו". ראיה לכך הביא בן-גוריון ממצבם של גולי בבל, שהיו בגלות "רק 50 – 70 שנה" ובכל זאת לא שמרו על לשונם: "וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית" (נחמיה יג 24). בן-גוריון מזכיר כי לשפה העברית קראו "יהודית" (גם: מלכים ב, יח 26, 28; ישעיהו לו 11, 13), וירמיהו (לד 9) מזהה עברי עִם יהודי.

חיזוק לקיומו של עם עברי קדום מצא בן-גוריון גם בדברי ה' למשה בהתגלות הראשונה, שבה נצטווה משה ללכת אל פרעה ולומר לו: "ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ" (שמות ג 18). "היה עַם כזה ששמו עברי. הוא (=ה') לא אמר לו (=למשה): אלוהי ישראל, אלא: אלוהי העברים."[14] מכאן מסקנתו: "יש שלשלת מאברהם ועד יוסף ועד משה רבנו ועד שאול – יש שלשלת המראה על עברים".[15] "יוסף מספר שהוא בא מארץ העברים […] משה אמר: ה' אלוהי העברים שלחני. משה ראה מצרי מכה עברי. למחרת ראה שני עברים נצים. משה לא היה מצרי. הוא הלך אל המִצְרִים […] בשם אלוהי העברים. גם בחוקים נאמר: 'כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי' (שמות כא 2)".[16]

דוד בן-גוריון עסק בקדמות ישראל בארצו כסוגיה מקראית גרידא הנוגעת לעברו הרחוק של עם ישראל. ועם זאת, יש לסוגיה קשר ברור גם לעָבָר הקרוב ולתחייה הציונית: שהרי אם עמדתו של דוד בן-גוריון בדבר קדמות העם בארצו תְקֵפָה ועומדת, כי אז אכן כאן, בארץ ישראל – לא במצרים ולא במדבר – קם העם היהודי. וכבר אז, בימי האבות, לפני יציאת מצרים ולפני ההתנחלות – נוצר הקשר הממשי וההיסטורי בין העם העברי לארצו.

רעיון קדמותו של עם ישראל בארצו מציע אפוא מַסָד פרשני ואידאולוגי להצהרה הפותחת את מגילת העצמאות: "בארץ ישראל קם העם היהודי".[17]

הערות שוליים

[1] הדברים שלהלן מתבססים על שני מאמרים של דוד בן-גוריון בַּנושא: "קדמות העברים בכנען", בתוך: עיונים בתנ"ך הוצאת עם עובד והחברה לחקר המקרא בישראל, תשל"ו – 1976, עמ' 104 – 125; "קדמות העברים", שם, עמ' 164 – 182. המאמר הראשון הוא למעשה פרוטוקול של הוויכוח בין דוד בן-גוריון לפרופ' קויפמן על זיהוים של העברים הראשונים בתורה ועל קדמותו של העם העברי בארצו. וזאת בעקבות הרצאתו של פרופ' קויפמן בכנס העשירי של החברה לחקר המקרא (ניסן תשכ"ב – 1962) בנושא "העברים בספר בראשית ובספרות המקראית". הפרוטוקול מתעד את הדיון שהתקיים כחודשיים לאחר הכנס, ובו השתתפו גם נשיא המדינה השני, יצחק בן-צבי, והפרופסורים חיים גבריהו, ח"א גינזברג, בן-ציון דינור ופייבל מלצר.

[2] ניסוחה של מגילת העצמאות עבר כמה גלגולים וטיוטות, אך את הנוסח הסופי כתב דוד בן-גוריון, והוא גם הוסיף את משפט הפתיחה: "בארץ ישראל קם העם היהודי".

[3] ההקדמה של החברה לחקר המקרא לספרו של דוד בן-גוריון, בתוך: עיונים בתנ"ך, עמ' 5.

[4] דוד בן-גוריון, "קדמות העברים", שם, עמ' 165.

[5] המחלוקת בין דוד בן-גוריון לפרופ' קויפמן עסקה לא רק בנושא העברים וזיהוים – אלא גם במשמעותו ובזמנו של פרק הסיום של ספר יהושע (פרק כד) ובמעמדה של העיר שכם בתקופה המקרא.   

[6] רשימות היחס בספר בראשית כוללות רשימות "אנכיות", ובהן פירוט הצאצאים של בתי אב לפי סדר הדורות, לצד רשימות "אופקיות" ובהן הסתעפויות של משפחות, שבטים או עמים. ועוד בנושא – שמאי גלנדר, ספר בראשית, האוניברסיטה הפתוחה, מהדורה מקוונת.

[7] לפי קויפמן, "עברים הוא כִּינוּיָם של בני ישראל בפי המצרים" (דוד בן-גוריון, "קדמות העברים", שם, עמ' 171). 

[8] דוד בן-גוריון, "קדמות העברים בכנען", שם, עמ' 106 – 109. ואף בן-גוריון עצמו לא התעלם מתפיסה מסורתית זו: במאמרו "ישראל והתפוצה" (תשי"ז – 1957) ציין כי "לפי המסורת גדל העם היהודי בנכר – בבית העבדים המצרי; ויציאת מצרים הייתה המאורע הגואל הראשון והמכריע בתולדות העם [..]" (דוד בן-גוריון, נצח ישראל, הוצאת עיינות, תשכ"ד – 1964 עמ' 200).

[9] בן-גוריון מבחין בין "עברי" ובין "עֵבֶר", ומזכיר כי השם "עברי" (על הטיותיו) נזכר בתנ"ך פעמים רבות: בתורה – בספרי בראשית, שמות ודברים; בספרי הנביאים – שמואל (א-ב), ישעיהו, ירמיהו ויונה; ובספר דברי הימים א. אזכורים אלה כוללים את הצירופים "נער עברי", "ארץ העברים", "איש עברי", "מיילדות עבריות", "אלוהי העברים", "עבד עברי" – ועוד. עם זאת, נראה שיש אי התאמה בין שתי טענות של בן-גוריון בעניין העברים: מצד אחד הוא קבע כי השם עברי "מתחיל רק באברהם העברי" ("קדמות העברים בכנען", שם, עמ' 106), ומצד אחר לא פסל את האפשרות שהעברים היו "עם אבטוכתוני" (ילידי המקום), שישבו בארץ "עוד לפני בוא אברהם" ("קדמות העברים בכנען", שם, עמ' 117). כדי ליישב אי התאמה זו הסביר בן-גוריון כי ההיסטוריה שלנו מתחילה אמנם רק עם  אברהם העברי, אך "אין זו ראיה שלפני אברהם לא היו עברים. מה שהיה לפני אברהם איני יודע. זה אינו מסופר בתנ"ך". והוא חזר והדגיש: "לפני אברהם אין זכר בתנ"ך לעברים" ("קדמות העברים בכנען", שם, עמ' 110, 112).

[10] "מהתורה ברור שבארץ היו, עוד לפני בוא אברהם, מאמינים באל עליון, כפי שאנו לומדים מפרק יד, שמַלְכִּי צדק מלך שָׁלֵם היה כוהן לאל עליון" (דוד בן-גוריון, "אבי האומה העברית", בתוך: עיונים בתנ"ך, עמ' 98). זאת ועוד: לפי הכתוב, כבר בימי אנוש (בן שת, נכדו של האדם הראשון) "הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'" (בראשית ד 26), "וזה היה שבעה-עשר דורות לפני אברהם". וגם על קין נאמר, שהוא הביא "מִנְחָה לה'" (בראשית ד 3. ועוד בנושא: דוד בן-גוריון, "קדמות ישראל בארצו", בתוך: עיונים בתנ"ך, עמ' 74 – 76).

[11] השם "יהודים" הוא מן המאה ה-8 לפני הספירה: לאחר חורבן ממלכת ישראל נותרה בארץ רק ממלכת יהודה. תושביה נקראו "יהודים", והלשון שדיברו בה נקראה "יהודית" (מלכים ב, יח 26, 28; ישעיהו לו 11, 13; נחמיה יג 24).

[12] דוד בן-גוריון, "קדמות העברים בכנען", שם, עמ' 107.

[13] דוד בן-גוריון, "קדמות העברים בכנען", שם, עמ' 117; דוד בן-גוריון, "יציאת מצרים", שם, עמ' 244, 252. 

[14] דוד בן-גוריון, "יציאת מצרים", שם, עמ' 106, 119, 119.

[15] שמואל א, ד 6, 9; יג 3, 7, 19; יד 11, 21; כט 3. בן-גוריון מציין כי השם "עברי" לא נזכר בספרי יהושע ושופטים, אך אין בכך ראיה שלא היו קיימים באותה תקופה: מאחר שהעברים היו קיימים בימי שאול (ספר שמואל א), "אין צל של ספק שהיו קיימים גם בימי השופטים ובימי יהושע" (דוד בן-גוריון, "קדמות העברים", בתוך: עיונים בתנ"ך, עמ' 167).

[16] דוד בן-גוריון, "קדמות העברים בכנען", שם, עמ' 121 – 122.

[17] מאמריו של בן-גוריון בנושא קדמות העברים נכתבו כ-15 שנה לאחר ניסוח מגילת העצמאות, אך סביר להניח שהייתה זיקה רעיונית – ולו סמויה – בין הניסוח הפותח את מגילת העצמאות ובין עמדתו של בן-גוריון בעניין קדמות העברים בארץ.

0

דוד בן-גוריון: על כורש מלך פרס[1] / מתיה קם

Posted by admin on 03/12/2019 in כללי, מאמרי דיעה, מאמרי מתיה קם |

פתיחה נראה שאין צורך בסקר של מכון מחקר כדי לקבוע, שהמילה הראשונה הפותחת את התנ"ך (ואת התורה) מוכרת וידועה, ואפשר להוסיף, שהפסוק הראשון ידוע אף הוא, ורבים לא יתקשו להשלימו גם אם אינם זוכרים את כולו על-פה. אבל כמה מאתנו יודעים, מהי המילה המסיימת את התנ"ך? ומי מכיר את הפסוק החותם את ספר הספרים? נראה […]

0

דוד בן-גוריון: "התנ"ך זורח באור עצמו"/ מתיה קם

Posted by admin on 28/11/2019 in כללי, מאמרי דיעה, מאמרי מתיה קם |

"התנ"ך זורח באור עצמו" – זו הכותרת למכתב ארוך שכתב דוד בן-גוריון בתגובה למאמר של "חבר ותיק", יצחק דמיאל-שוויגר,[1] על התנ"ך. לדברי בן-גוריון ייחס לו דמיאל-שוויגר עמדה לא מדויקת על "ייחוד-ערכו של ספר התנ"ך" – "חצי- אמת", "דברים שלא עלו על לבי", כהגדרתו של בן-גוריון. לפיכך החליט להעמיד דברים על דיוקם ולהציג את תפיסתו במכתב […]

0

דוד בן-גוריון – התנ"ך, העם והארץ[1] / מתיה קם

Posted by admin on 25/11/2019 in כללי, מאמרי דיעה, מאמרי מתיה קם |

  דוד בן-גוריון, איש החזון והרוח, אוהב התנ"ך, העם והארץ (התמונה באדיבות ויקיפדיה, צילם:פריץ כהן) ייחודו של התנ"ך "מאז באתי לארץ עוצבתי בעיקר מהתנ"ך, שרק פה, בארץ, החילותי להבין אותו בכל עומקו, והושפעתי ממנו יותר מכל ספר וספרות אחרים – יהודיים ולא יהודיים."[2] כך העיד דוד בן-גוריון על הזיקה הייחודית והעמוקה שנוצרה בינו ובין התנ"ך […]

0

דוד בן-גוריון: שכם המקראית – "עיר יהודית. עברית, ישראלית" [1] / מתיה קם

Posted by admin on 24/11/2019 in כללי, מאמרי דיעה, מאמרי מתיה קם |

הר גריזים (משמאל) והר עיבל (מימין) (התמונה: באדיבות: ויקיפדיה, צילם: יאיר דב) מה הייתה שכם בתקופת המקרא ומה היה מעמדה? לדברי דוד בן-גוריון, הייתה זו "עיר יהודית. עברית, ישראלית" ומרכז רוחני של העם העברי.[2] את השערתו עיגן בן-גוריון בכתוב – בעצם אזכורה של העיר בתנ"ך "הרבה פעמים"[3] כמו גם בתפקידה כזירת אירועים חשובים ואף מכוננים […]

0

דוד בן-גוריון: על אבי האומה העברית [1] / סיכמה וליקטה מתיה קם

Posted by admin on 24/10/2019 in כללי, מאמרי דיעה, מאמרי מתיה קם |

דמותו של אברהם, אבי האומה, אבי המאמינים ואוהב האלוהים, הייתה נושא הרצאתו של דוד בן-גוריון בשנת העשור לכנסי התנ"ך.[2] בדבריו הדגיש כי "טבעי הדבר, שבישראל עצמאית מרגיש עצמו יהודי צעיר יותר קרוב – מבחינה יהודית – לתקופת המקרא מאשר לעיירה בגולה", ועמד על המתח שבין המדינה לתפוצות בהקשר לספרי המקרא בכלל, ולקורותיו של אבי האומה בפרט. […]

0

דוד בן-גוריון: על ספר דברים [1] / מתיה קם

Posted by admin on 04/10/2019 in כללי, מאמרי דיעה, מאמרי מתיה קם |

פתיחה / סִפְרוּת התורה וסִפְרֵי התורה / ייחודו של ספר דברים / עם  סגולה  – האומנם?  ספר דברים הוא כידוע הספר החמישי והאחרון של ספרי התורה. בו עצמו הוא נקרא בשם "מִשְׁנֵה תורה" (יז 18)[2] […] כי רובו של הספר הוא מעין חזרה על רבים מהסיפורים והחוקים שנאמרו בספרי שמות, ויקרא, במדבר – לפעמים חזרה […]

0

דוד בן-גוריון על ספר יונה / מתיה קם

Posted by admin on 27/09/2019 @ 20:44
in כללי, מאמרי דיעה, מאמרי מתיה קם |

ספר יונה הוא ההפטרה שנוהגים לקרוא בבית הכנסת בעיצומו של יום הכיפורים, לפני תפילת מנחה.[1]
ספר יונה מציג את רחמי ה' על כל נברא – אדם ובהמה כאחד – ולפיכך משמש ביטוי נאמן לאופיים המיוחד של הימים הנוראים: שלא כמו החגים האחרים, אין הימים הנוראים מוֹעֲדִים לאומיים אלא ימי דין קבועים לאדם ולעולם – לכל בָּאֵי עולם וגם למדינות.[2] יש בהם היבט כלל-אנושי ואוניברסלי לצד היבט פַּרְטִיקוּלָרִי ובין-אישי. ויש בהם התייצבות של הפרט ושל הציבור – כמעשה אנשי נִינְוֵה ויונה במעי הדג – בתפילה ובתשובה, בציפייה לחסד ולרחמים ולמחילה.

וכך כתב דוד בן-גוריון על ספר יונה ועל צלם אלוהים שבאדם, בכל אדם:
ספר שלם בתנ"ך, יונה, מוקדש לרעיון, שרחמי ה' נתונים במידה שווה לכל העמים, לעמים האליליים כמו לעם ישראל. כאשר הנביא מתרעם על אלוהיו, למה חנן [את] [3] העיר נִינְוֵה, אמר לו אלוהים:
"אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד.וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם,אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה?!" (יונה ד 10 – 11)
[…]
אדיקות העם היהודי בעליונות הרוח הייתה קשורה באמונתו ביקר האדם. האדם […] נברא בצלם אלוהים. לא ייתכן ביטוי יותר עמוק, נעלה ונוקב לגדלותו, לערכו וליקרו של האדם מביטוי זה. מושג האלוהים ביהדות מסמל תכלית הטוב, היופי, הצדק והאמת. וחיי אדם בעיני העם היהודי היו יקרים וקדושים. בני אדם שנבראו בצלם אלוהים הם שווי-זכויות […] הצֶלֶם מחייב. ואין פלא שחכמי עם זה העמידו [את] התורה על כלל אחד גדול: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". אהבה לָרֵעַ אינה חלה על האזרח היהודי בלבד: "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא יט 34). כבר בתקופה קדומה שלטה ביהדות תפיסה אוניברסלית, כל-אנושית, והדי תפיסה זו מגיעים אלינו מתפילת שלמה המלך בחנוכת בית המקדש. לאחר שהמלך התפלל על עמו, הוסיף תפילה כל-אנושית: "וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ… וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי" (מלכים א, ח 41 – 43)".

(התמונה: באדיבות ויקיפדיה, עיצב: עיצב ז'אן דוד)

הערות שוליים:

* דוד בן-גוריון, ייחוד וייעוד, בתוך: נצח ישראל, הוצאת עיינות, תשכ"ד – 1964, עמ' 27 – 28. "מתוך הרצאה על חינוך הצבא והעם לפני הפיקוד הגבוה של צבא-הגנה-לישראל", שנות ה-50 של המאה העשרים (כנראה).

  1. מִנְחָה = שי, מתנה – וכן: קרבן מן הצומח שנהגו להקריב בבית המקדש. תפילת מִנְחָה נקראת על שם מנחת התמיד, שנהגו להקריב בבית המקדש כל יום בין הערביים. תפילת מנחה נקבעה לאמצע היום, לפרק הזמן הנקרא "בין הערביים", שבו השמש מתחילה לנטות כלפי מערב.
  2. וכך נאמר בתפילת "וּנְתַנֶה תוֹקֶף" שנוהגים לומר בבית הכנסת בימים הנוראים: "וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת. וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת. וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא. וְחוֹתַם יַד כָּל אָדָם בּוֹ […] וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ […] בְּראשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן. וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן. כַּמָּה יַעַבְרוּן. וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן. מִי יִחְיֶה. וּמִי יָמוּת. מִי בְקִצּוֹ. וּמִי לֹא בְקִצּוֹ. מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ. מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה. מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא. מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה […]". ובתפילת מוסף של ראש השנה נאמר: "וְעַל הַמְּדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר אֵיזוֹ לַחֶרֶב, וְאֵיזוֹ לַשָּׁלוֹם, אֵיזוֹ לָרָעָב, וְאֵיזוֹ לַשּׂבַע, וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ לְהַזְכִּירָם לַחַיִּים וְלַמָּוֶת […]".
  3. דוד בן-גוריון המעיט מאוד להשתמש במילית "את", מכיוון שלדעתו "היא לפעמים הכרחית, ולרוב – מיותרת" (מכתב תשובה לעמוס פריש, תלמיד בן 14, בתוך: זהבה אוסטפלד, עריכה, הזקן והעם – מבחר אגרות אישיות של דוד בן-גוריון, ההוצאה לאור של משרד הביטחון, תשמ"ח – 1988, עמ' 231).

(C) כל הזכויות שמורות למתיה קם

0

דוד בן-גוריון: עם סגולה ייעוד וגאולה / מתיה קם

Posted by admin on 26/09/2019 in כללי, מאמרי דיעה, מאמרי מתיה קם |

"שני מוטיבים מרכזיים שהם אחד עוברים כחוט השני בכל ההיסטוריה ובכל הספרות שלנו: מוטיב הגאולה ומוטיב עם־סגולה, תקוות עתיד לאומית וייעוד אנושי אוניברסאלי", קבע דוד בן־גוריון. לחזון הגאולה היה תמיד "תוכן־מִשְנֶה" וייעוד כפול: "להיות שוב עם חורין במולדת היעודה ולהיות באותו זמן עם סגולה, המייסד עיר הצדק ובונה ציון במשפט". שני מוטיבים אלו "כשהם צמודים […]

0

מצרים לא סלחה, הטייס שערק, הוצא להורג בקהיר

Posted by admin on 27/06/2017 in כללי |

מחמוד עבאס חילמי, היה טייס בחיל האוויר המצרי שערק לישראל ב- 19 בינואר 1964. סיפורו של חילמי הופיע בידיעות בעיתוני התקופה השונים, והתפרס על פני השנים 1966-1964. את חלקן אנו מביאים להלן. באתר חיל האוויר, מסופר על עריקתו של חילמי, אך בטעות מסופר שם כי הוא נרצח בארגנטינה. מחמוד עבאס חילמי בוויקיפדיה העברית.       […]

Copyright © 2012-2020 seo-tochen סאו-תוכן All rights reserved.
This site is using the Desk Mess Mirrored theme, v2.5, from BuyNowShop.com.